לאחר 5 שנים קשות פתאום הגיע אביו. ניר לא ראה את אביו כל אותן השנים והוא לא זיהה את אביו, שכח. ניר התקרב לאביו עם הסוכריות ושאר הדברים שהביא והקשיב לאביו מספר מה הוא עבר באותן השנים; אביו סיפר על הצבא, על הפציעה ועל בית החולים. עד היום ניר לא יודע איך אביו מצא אותם.
לאחר זמן מה הם עברו מהצריף לביתה של בעלת בית פרטי והם ישנו מעל אח הבטון שהיא חיממה להם
ב1945, לאחר שהסתיימה המלחמה, הרוסים אפשרו לכל מי שהיה אזרח פולני לחזור לפולין. אביו של ניר שמע שבבית חולים רוטשילד שבצ'כיה על הגבול עם רוסיה, מתחילה להתאסף שארית הפליטה של השואה. הם לקחו איתם כמה חפצים קטנים ותכננו שאם יתפסו אותם יאמרו שהם יצאו לטיול ונאבדו. בלילה היו יריות, אמו ואחיו הצליחו לעבור את הגבול ואביו בגלל העבר הצבאי שלו נשכב על הקרקע כדי שלא ירו בו, ניר החליט לחזור לבדוק מה עם אביו והם נתפסו, הועכבו לחקירה ושוחררו לאחר שאביו כנראה שילם כסף. לאחר מכן ניר ואביו עברו את הגבול ונפגשו עם אמו ואחיו ושאר הפליטים.
מצ'כיה הם עברו לאוסטריה, המשיכו לגרמניה במחנה פליטים ומשם לצרפת.
לאביו של ניר הייתה אחות שחיה בפריז שבצרפת בשנות ה-20 והם עברו לגור בבית הנופש שלה בפריז כיוון שעוד לא קיבלו אישור עלייה לארץ ישראל. ניר למד בבית ספר צרפתי במשך השנה. לאחר שנה הם עזבו את פריז והמשיכו למרסיי שם עלו על האונייה "פאניוק" לארץ ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה